להתבהם

ברצוני, אם תואילו בטובכם,
אדונים נכבדים
רבותיי החשובים
ועוד כהנה מיטב גינונים.

ראשית אכביר בהקדמות ארוכות
הנאות לבני־תרבות גבוהה מנומסים
הלבושים במיטב המלבושים
על שבחי הנוכחים הנעלים והרמים.

אחריהן חפצתי לנאום במעמד נישא כזה
ולהכריז, ברשותכם:
כי ברצוני
להתבהם.

סלחו נא לי, אבל:
ברצוני לגמוע בשקיקה וברגעים ספורים,
כוסות עצומות של יין שרף זול מהזולים.
ולדבר שטויות שאינן הולמות אותי ולא אתכם
ולשהק שיהוקים
בפניכם ובפני כל קהל המכובדים.

אני רוצה לשתות יין לשכרה
ולקנח בדגיגים מעושנים משובחים
ואז לספר בדיחות מגוחכות לחלוטין
סיפורי מעשיות שיכורות
מבהילות אבל תמימות
מבלי עוון מלבד שתייה בהפרזה
מעשי פלאות מאת עלובי החיים.

אני רוצה שתפנו את תשומת לבכם היקרה
ותעצרו את מעשיכם המושכלים כדי לומר איתי לחיים
ולבריאות, ולמשפחה, ולהורים, ולאישה, ולאלוהים
ואתם, מתוקף כללי ההתנהגות המחייבים
תלגמו מעט מאוד, מנה מדודה כזאת שלא מספיקה בשבילכם
על־מנת
להתבהם.

ואני מבקש בכל לשון של בקשה
אני מפציר בכם בחוסר נימוס מופגן
כשלא אוכל לשאת עוד את הוד המשתה
וארכין ראשי על השולחן
קראו נא לאהובתי שתכסני בשמיכה
ותסלח לי על היותי שוטה חביב
טיפש בלי כוונות רעות
ונאהב
ויסלח לי קדושי
כי גם בשלבים המאוחרים יחסית
לא סר שמו מפי
ותסלחו לי גם אתם
על רצוני
להתבהם.