להשלים פערים

יש לי סחרחורת בבטן.
סחרחורת שמזכירה לי..
שלך יש ולי אין.
סחרחורת על עניינים של בחירה.
היא מכריזה בקול רם,
שישנתי אתמול עם דובי.

אני מניחה שכל העסק,
עושה אותי דיי מבולבלת.
בסך הכל של הסך הכל.
איך שלקח לי כל-כך הרבה זמן..
לאסוף את עצמי.

כבר לא מתפזרת,
עם כל משב רוח.
נשיקות רכות רכות,
שמשאירות סימנים.

יש אנשים,
שאני אוהבת את הצבע
שהם משאירים לי מתחת לעור.
בכל נגיעה, הם מציירים בי קשת.
ואני יוצאת מהם על ענן,
שמתפוגג עם מגע האוויר שבחוץ.
בועות סבון יפות כל-כך.

ואתה מציאות,
במתוק וחמוץ ומר.
ואני תוהה..
כמה כל אחד מאיתנו הלך בשביל
עד שהגענו הנה.

כמה צעדים,
לקחת עד אליי.
או אם כל הזמן הזה,
עמדת במקום.

יש פער דיי גדול
(כך נדמה לי),
בין הצורך שלי.
לצורך שלך.
ואני מתגעגעת,
יותר מלפעמים.

רגעים שזה כל-כך הרגיש לי.
שהיית כל-כך נכון.
שהייתי בטוחה ש..
אולי זה לא רק בראש שלי.

תשוקה עייפה שמסתתרת,
מתחת למיטה שלי.
היא נחה עכשיו.
מחכה שמישהו יבוא ויעיר אותה.
היא יודעת,
שלפעמים אתה קצת כל יכול.
אבל חיוכים חדשים ויפים,
צפויים הרבה יותר.

בא לי לזהור בחושך.
ובמקום זה,
אני מתעסקת בקטנות שאני לא רוצה לאבד.
דמעות ריקות,
על לחיים ספוגות.
אני כבר לא מצליחה לראות פה כלום.