להלחם
אני מסתכלת על עצמי ורואה שחור,
מסתכלת בחלון ולא רואה אור.
התקווה המנכרת הולכת ודועכת
וכל מה שנותר היא נשמתי המעורערת.
כל מאמץ להישאר,
כל יום שעובר בלי שוויתרתי
ואותו סיפור חוזר
על בחורה שלא זכרתי.
אותה אני, לפני שנים
אותו חיוך על הפנים
התמימות הלא מוכרת
והשלווה הממכרת.
אך האושר לא יחזור
והייאוש מציף עכשיו
ועוד לילה יעבור
עד ליום נוסף של סתיו.
אז לא ויתרתי,
אז נלחמתי,
רוצה להישאר
ואולי הזמן יצליח לעזור להיזכר ב-
אותה אני, לפני שנים
אותו חיוך על הפנים
התמימות הלא מוכרת
והשלווה הממכרת.
תגובות (4)
וואו ! החריזה, הכתיבה – זה יפה כל כך
תודה רבה!!
מדהים…
את כבר יודעת כמה אני חושבת שאת מוכשרת
מדרגת 5)
אורי תודה ♥