להיות אני כמו שאני

' אני פשוט מפחדת לפקוח את עיני,
אני מפחדת לראות את האור,
להרגיש את החום על לחיי.
אני פשוט רוצה לקחת נשימה עמוקה,
לעצור אותה בתוכי ולראות מה יקרה.
אני פשוט רוצה לרוץ בשדות הרחבים,
ככה משוחררת, ללא מעצורים,
לצעוק את כל מה שעל ליבי,
אני פשוט רוצה להיות אני.

אני פשוט צונחת אל תהום עמוקה,
תהום לא ידוע, תהום שחורה ואדומה.
אני פשוט נעלמת, ומופיעה אחרי דקה,
אחרי ששכחו אותי והניחו אותי בשממה.
אני פשוט רוצה לבכות לבד,
מבלי שאף אחד ידע ויביע דעה.
אני פשוט רוצה להיות שם, רק כדי להביט בך,
בעינייך העמוקות,
למרות שאין כלום בנינו.

אני פולטת נשיפה בחדות ומתיישרת במקומי,
מסדרת את חולצתי הקרועה ואת שערי הפרוע.
אני צועדת ללא מטרה בתוך העלטה שאופפת אותי,
מחפשת את האור, את הנקודה הזעירה.
אני חולפת מול אנשים, מביטה עמוק אל תוך נשמתם.
הם חלולים ואטומים, לא מסוגלים לאחות פצעים ישנים.
אני חוזרת חזרה, הולכת בשביל הישן,
אני מתחילה מהתחלה, מנסה שוב,
מנסה.

אני מפחדת לפקוח את עיניי,
שמא אפגע מין המראות.
אני מפחדת לפתוח את ליבי,
שמא מי שישמע לא יוכל להבין את הבעיות.
אני מפחדת לדבר, לפרוץ החוצה,
שמא אחרים יצחקו ויתעלמו.
אני לא רוצה להיות עם כולם,
אך זקוקה למישהו שיסכים להקשיב.
אני רוצה להיות אני כמו שאני,
פשוט אני, בלי כל הסיבוכים השטויות. '