להגיד

אני מעשן את הסיגריה כמו את קצה אצבעי
וכהולך על קרח, לא נותן לייאוש לקחת אותי
אני מרוקן ממחשבות, הולך נודד במרחבים קפואים
או טועה במדבריות אכזריים
אך לעולם אין לי משענת ואין לי עוגן
ואין לי משקה חם או קר לרווח את נפשי
אני מוצא נחמה בסיגריה, ומנסה שוב לפרוץ את כלא תודעתי
ארורים שוטרי המחשבות, מנטרי הרגשות, מווסתי הדימיון
כהולך רגל שחוצה כביש סואן, כך יראוני
ולא יהססו להמשיך לשעוט אף-על-פי שאדם חוצה את הכביש
ובסוף כולאים אותי בדירה קטנה, אבל זה לא מה שמפריע
הם כולאים את תודעתי
את מחשבותיי, רגשותיי, דימיוני
להשקיטני לנצח לבל העורר רגשות ורעיונות מתסיסים
השלטון אוהב שגרה, השלטון אוהב שיעמום, השלטון אוהב ייאוש
מי אני שאקלקל להם את זה?
הרי אחרת, חס-וחלילה, עלולות להתרחש מהפכות… קטנות או גדולות
התנחם ותגיד תודה ב-מה שיש, הם אומרים, לבל תאבד הכול
המרים ראש סופו שיקצצו אותו, הם אומרים
ואני, אני פוחד לחצות את הכביש הסואן,
אבל לאט-לאט משתדל להסתכן כמה שיותר
כי כשאהיה בצד השני של הכביש, אהיה חופשי.
==============
איי, כואבת לי הלסת מרוב שחשקתי שיניים
אבל אני לא רוצה לחשוק שיניים, אני רוצה לבטא
את מה שיש לי לומר
גם אם זה לא מתאים לכל אחד
גם אם זה מכעיס, או מתסיס, או מפריע לתנועה
גם אם זה גורם לי להיראות טיפש, או מעורר רחמים, או לוזר,
או מוזר, או סוטה, או מגעיל, או פסיכופת, או
חס וחלילה – אנושי.