להבותיה אוחזות.

ולעולם כבר לא תירגע נפשי.
כי בליבי זה קצתי לכת.
תימרות עשן ונכלולים.
ורפיח, פיח, אש גועשת.

ולעולם כבר לא ישקוט ביתי.
סופה הרעיפה ניחוחות ברוח.
אעמוד מנגד ואדום.
מזון אגמע, מגע תפוח.

ולעולם אביט בה ללא אומר.
אשאף תוכי את חיוכה.
זיקת השד, מגע שפתיה.
כי את ליבי לקוח לקחה.

ולעולם אדע את נעוריה.
יופייה הקץ מן החלום.
אחזיק אותה, גם חטא אומר לה.
כי זו תהא שלי היום.