להאיר את האור

בית א.
הדורות הקודמים, שסגדו לירח.
נעלמו ואבדו, כאבק הפורח.
אמונות שטות והבל, פינו מקום לאמת.
חשכה שוב בשפל, האורה מתגלת.

פזמון.
לפקוח עיניים, להאיר את האור.
מה טוב ומה נעים, יחד לדהור.
אל הטוב אל האושר, את היושר למסור.
מגשר אל גשר, מדור לעוד דור.

בית ב.
כשעיניים עוצמים, הנכון שוב בורח.
לא רואים לא שומעים, ובטל חוש הריח.
נכנעים אל הסבל, דוחים חי מפני מת.
וסוגדים אל הנפל, שלא קיים לא עומד.

לפקוח עיניים…