לדמיין ולחשוב
לדמיין ולחשוב
לחשוב שאמרו לי פעם שהפצע יגליד עד החתונה והכאב כבר יעבור
לחשוב שאם באמת אחיה עד מאה עשרים כמו שכולם איחלו לי ביומולדת
לחשוב שכל האנשים בעולם יחיו עד מאה עשרים ועוד מאה שנה כשתוחלת החיים תהיה 102 נאחל אחד לשני עד "עד 140"
לחשוב שאנחנו אבק ברוח בעולם הענק הזה. מיליארדי אנשים ועוד טריליוני חיות . האם הן חושבות כל כך הרבה כמונו?? האם הן יודעות? האם הן מדמיינות???
מה שבטוח זה שהכלב שלי אוהב אותי . ומה היא אהבה? שאלה כל כך פשוטה עם תשובות כל כך לא מספקות.
לחשוב שהגוף שלנו – , לב אחד, שתי ריאות, ארבע ידיים, עשר אצבעות , מאות עצמות ושרירים, מיליוני ומיליארדי עצבים ותאים. מוח אחד בראש אחד שבו עוברים עשרות אלפי מחשבות ביום ומיליונים בכלל. וכל מחשבה היא סרט. עולם מלא דמיון
דמיון. אני חושב משמע אני קיים. אני מדמיין משמע אני חושב. מתי אני מדמיין ומתי אני חושב?
האם אני יודע שיש אלוהים בשמיים ובארץ? האם אני רק חושב עליו? או מדמיין אותו? למה אני מדבר אליו כל כך הרבה אם אני בכלל לא בטוח שמקשיב תמיד. האם הוא בוחן אותי? או אני את עצמי?? אברהם אבינו בחן את אמונתו כשרצה לפגוע בבנו יצחק . וגם משה רבנו כשהכה בסלע פעמיים. אם אני מאמין באלוהים הכוונה היא שאני יודע שהוא קיים. אם אני יודע שהוא קיים למה אני צריך להאמין בו???
ולפעמים אני חושב וחושב וחושב. על מה שקרה ועל מה שיקרה. וחושב מה זה בכלל בעצם משנה, מה שקרה כבר לא יקרה ומה שחשוב זה מה שקורה . אבל אבא תמיד אומר לדאוג לעתיד ואמא אומרת שיהיה בסדר. ובאמת, הכל בסוף מסתדר גם אם נראה שלא הולךך לכיוון הנכון.
והכל מחשבות . מחשבות ודמיון. עולם מלא בתוך קופסה קטנה על צוואר ושתי כתפיים. דמיון מלא תמונות וסרטים ללא קול וריח. דחפים ורצונות ושאיפות ומנגד מציאות משעממת ויבשה.
תגובות (0)