לגעת בענן

כל מה שאני זוכרת
מהבוקר ההוא שקמתי
זה את פניו מחייכות, עט אדום
וכמה חברות לא תומכות

מתיישבת בשולחן, לוקחת נשימה,
נשארת זה בהפסקה בכיתה
בלי כל החברות,
דוחה את המטרה הזו.

מתחילה לכתוב את השורה הראשונה,
מציצה בראשך מהחלון החוצה.
בכיתה יש שקט מוחלט,
אבל אחרי הבחינה, כולם צעקו משמחה.

השילוב של הבתים זה בעצם שלושה מקרים שונים:
השורה הראשונה זה על הילד הנחשק.
השוה השנייה היא על הבחינה.
השורה השלישית מדברת על הבדידות
והשורה הרביעית מסכמת את כולם בצורה קצת טיפשית .

אבל שאר השיר יהיה שונה:
קודם דיברנו על הבעיות.
עכשיו, למשל, אפשר לדבר
על הפתרונות

את רואה את עצמך מנסה להגיע למטרות הללו:
מאה במבחן, מערכת יחסים, חברות נחמדות.
אבל את יודעת שזה פשוט לא יכול להיות
כי בשבילך, כל הקטעים זה פשוט כמו-

זה כמו לגעת בענן
רואים אותו, הוא גבוה
אבל הוא בלתי ניתן לתפיסה.
והדרכים היחידות להגיע אליו הן במטוס, או
לטפס על הר האוורסט שנמצא רחוק-רחוק
ואפילו אם מגיעים-
לא נוגעים. זה כמו אד שקוף חסר השגה
לגעת בענן זו מטרה חסרת כל מחשבה.

לגעת בענן.