לבד ושוב שלך

בפינה חשוכה, לבד, ללא מוצא,
אני יושבת לבדי,
מקשיבה לצלילים, לקולות, לרחשים,
משתגעת בתוכי,
והכל מסתובב, מתפרץ, משתולל,
ואין לי שום דבר לתת,
ושוב יושבת לבד, באותה הפינה,
שמה בסוף המדרכה…
והווו…

ופתאום הקולות שואלים הם אומרים,
"מה את עושה? מה'מצב?"
ונעלמת לאט שוב בתוך הצללים,
ולא סופרת אף אחד,
ואין לי כוח בפנים, חלשה עייפה,
אך שוב מוצאת פתאום את אותה העוצמה,
שליוותה אותי…
ולא חושבת יותר…

אז תן לי להתפרע, להשתגע,
לאבד את הכיוון,
כי אין לי שום דבר יותר בלב, אני פוסעת לי,
הולכת, לאיבוד,
ואם תמצא אותי, אני אומרת לך אני הייה שונה,
אני מבטיחה לך,
והוו….
אני לא יותר אותה האחת, הישנה…

מפזרת שיער ויוצאת לרחוב הכל נראה פתאום ורוד,
ושוב חושבת על שם ועל פה ועל כאן,
ועוד שלא הייתי בהם מזמן,
ומאבדת שליטה, לא חושבת דקה,
נוספת, רק רוצה לוותר,
ומנגינות וצלילים ושירים ומילים,
הכל מתחיל כבר להתערבב,
אז רק תיתן לי דקה אחת, איתך…

ואמרת אולי, כדאי, אני אצא לחופשה,
כדי שלא אטריד אותך בבקשה לסליחה,
שממילא לא תגיע,
לא לא לא תגיע ממך…
והמגע השוטף, הבוער, המטריף,
והוא גומר על דעתי,
הבדידות כבר מזמן מילתה את מקומך,
עמוק בתוך הלב שלי,
ורק עוד דקה אחת לפני הסוף, אני איתך,
אני חוזרת להיות שלך, פתאום…

ווהוו הווו….

אז תן לי להתפרע להשתגע,
לאבד את הכיוון,
כי אין שום דבר יותר בלב אני פוסעת לי,
הולכת, לאיבוד,
ואם תמצא אותי אני אומרת לך אני הייה שונה,
אני מבטיחה לך,
והוו….
אני לא יותר אותה האחת, הישנה…