לא צריך לחשוב,פשוט תגידו

הידיים כבר מקלידות לבד,
בלי שום מחשבה או מטרה,
בלי שום צליל או רגש.
או שאולי יש טיפה מכל דבר,
אבל זה כל כך בתוך התת-מודע.
אולי זה סתם כי אני ילד שדי מאוהב עכשיו.
ואולי זה סתם כי אני מרגיש עכשיו די לבד,
ושאני עצוב מדוכדך, או שסתם בודד,
הידיים אוהבות להחליף את הלב ,
ולהביע את מה שעובר בתוכי
ומסבירים את הכול בתוך הדף הלבן הזה.
ככה זה נוח לי יותר, כי לא שומעים אותי
אלא שומעים רק את העיפרון רושם, ורושם
ללא שום הפסקה, כי הוא לא חושב
הוא פשוט כותב את מה שהוא מרגיש.
אתם חושבים שזה רע להגיד את מה שעובר אצלך
בלי שום מחשבה קלילה ,אלא פשוט לצעוק, ולהגיד
בלי שום חרטה לפני או אחרי?
מזה משנה?גם ככה חיים פעם אחת.
ולסבול ולהשאיר את הכול בתוך הלב
זה אשליה אחת גדולה.
כי כמו שאמרנו
חיים רק פעם אחת…