לא מפסיקים לזוז
הסבל ממשיך במדבר המייגע
ואני רואה את האדם שבי נוגע
הוא לא עוצר, רק ממשיך נגד רצוני.
בדך כבר שחכתי את להיות אני.
הכאב לא נפסק, בליבי אלפי דמעות
אבל להם לא אראה איך לפגוע בי קשות
הם לא עוצרים, הם זזים, לא עוצרים במקום
מתי כבר אתעורר מחלום שהוא לא חלום.
הסבל , הכאב, ואלפי היללות
מפריעים לי לעבור את הלילות.
רגשות לא נעלמים
אבל האנשים זזים
ואני על שולחן מלא בחצים.
סבל וכאב שילוב מנצח
השילוב הקדוש של כל רוצח.
על שולחן העינויים, מרגישה אותם זזים
זזים ואותי מעלימים.
תגובות (1)
זה כל כך יפה ועצוב! כיף לך שאין לך מחסום כתיבה…
שלי כל כך חמור שכתבתי על זה סיפור -_-