לא יודע כבר

מתמלל רגעים בעלי משמעות למילים בודדות
מתגמל את עצמי באהבה מרוחקת, ששומר לעצמי
רוצה להאמין בלי פחד, שהעולם יודע לחכות
שיקבל אותי אליו, עם כל השוניות והפחדים
מלך הכתבים הנסתרים, מלך השתיקה הרועמת
דלת נפתחת וקוטעת השראה שנרקמת בשקט
מוח מסויט חמוש ומחויט, רותח בחרישתו את השדות
זה כל כך מבעית לפעמים, קונספציה של רעד
וכל האינטלקטואלי נגנז, עכשיו זה זמן זיכרונות
צלקות מחויכות ושברי חלומות מעטרים את התקרה
מסתכל ומפלפל בעיניי, אולי ראיתי יותר מדי
לא רוצה לכתוב דם, ולא צעקות של בהלה
לא מבט של מט, חסר ברק וחיות
לא הבהוב אורות, לא שאריות
לא פרידה הממתינה לקרות, אולי.
לא רוצה להסתכל החוצה ולתהות
לא רוצה להסתבך בהשערות
מתרעם, אני מזוהם אבל שלם.