לאן?
אני צף באוויר
גולש על הקיר
לא נותן לענן,
את הרע להזכיר.
אני שט בימים
שמתחממים
לא רק מהשמש,
הצללים מתארכים –
על אותה מדרכה
מוכרת ונוחה
בצל אותו העץ –
ששכחתי את שמו ;
בבלי דעת לאן
זורם היום הזמן
לקראת מה שיהיה?
מפני מה שהיה?
וסובב הגלגל
מ-"למה?" אל "בגלל.."
מכולם לשום איש
מחפש אשמים.
זה כלל לא אכפת לי
לכעוס כבר לא בא לי
בזאת לא בחרתי –
אך אין לי ברירה.
אולי בחלום
אמצא את המקום
שאוכל לו לקרוא:
בית.
תגובות (2)
יש משהו בסוף שמאוד ממרכז לדעתי, כאילו לאורך כל הקטע אפשר ממש להרגיש את הנשימה ואת הרצף ואז כשהסוף מגיע הכל מתחיל להאט טיפה עד שמגיעים למילה 'בית' ואז נשאר רק שקט, תחושה של הד על השפתיים מהקריאה.
לא יודעת עד כמה ההסבר שלי מובן, אבל בכל מקרה, אהבתי את הכתיבה והחריזה, קטע יפה.
תודה רבה על הפירוט, אני חושב שהבנתי וזו כנראה הייתה הכוונה (שירים נכתבים אצלי בשטף ומשתדל לא לעצור לחשוב יותר מדי),
שמח שאהבת