אתה יודע

זה מטומטם וקלישאתי אבל זה נכון. בסופו של דבר הכי חשוב זה האושר שלנו(זה קצת לא קשור, אבל לרוב ,אני נוטה למצוא את האושר שלי באנשים, אם בעצמי, אם באחרים.)

ממליצה לך להשקיע בלימודים, אבל לא יותר מידי, אם זה עושה לך רע.

הי, דבש שחור.

משהו בקטע מצא חן בעיני למרות שאני מעדיף בדרך-כלל יותר תוכן.
אני מתייחס לקטע כסוג של דיאלוג בין הורים-ילדים. בוגר-קטין. אולי דיאלוג בנפש מתחבטת.

לא בטוח שהבנתי לגמרי את ענין הצבא ("מגיע לי לראות ילד אחד על מדים"?)

לגבי עניין הלימודים שמתחבר לי עם הצורך לרצות את ההורים.
כמישהו שהיה שם (ומתחרט בדיעבד) אני חושב שהיום אני מבין שלימודים הם חשובים, אבל לא בהכרח בית-ספר, ולא בהכרח החומר הלימודי בכיתה. אנשים צריכים ללמוד כדי לגדול, להתפתח, לפתח כישורים ומיומנויות. אבל אפשר ללמוד את הדברים שרוצים ולא את אלה שמצפים מאיתנו. אדם שילמד מתוך הנאה וסקרנות – יוכל להגיע להישגים מדהימים בתחום מסוים בלי לדעת מתמטיקה, פיסיקה, תנ"ך ואולי אפילו אנגלית.

הרבה אנשים מוכשרים בתחומם מספרים שהתאהבו במקצוע שלהם בגיל צעיר והיו עסוקים כמעט כל הזמן בתחום הצר הזה, אבל ירדו לפרטי פרטים.