כשאין חוצץ

כשאין חוצץ בין אנשים
ורואים האחד לשני את הפנים,
זה המקום שבו מתחילים להתנגן הצלילים
שעוברים מגוף לגוף ואת הכל מספרים.

אולם בלילות הקרים
אין אנו רואים את הפנים,
אין אנו רואים דמעות
שמפניו של האחר זולגות.

בושה נפלה עלינו,
בושה בקירבנו;
ורק הצל נראה מאחורינו,
כאילו נטלש מגופנו –
כשאנו מניחים את החוצץ בחזרה.