כף המאזניים
לחישות חולשות בטווח האוזניים, אני על כף המאזניים.
רע וטוב ותחום אפור, כל כולי והוויותיי בקפידה נמדדים.
סטירות וסתירות, דלתות נפש מסתוריות בתוכי מסתתרות
אני מתמסר עם המוסר והוא מצדו מפוזר ונוטה לשחורות.
רגעים של חסד ושלווה, רגעים של חוסר תשובה
המאזניים שוכחות להתאזן וזה מסכן אותי כשאני מתרוקן,
מתרוקן מכל המעשים והמחשבות, מנסה לתקן
מתנדנדים עם תוצאות החיים, מאוזנים רק בעיניים עצומות
וכולנו הכי נוחים לשינוי, ביבשן של עיניים אדומות.
מתפלל, מזדחל, פורח וקמל, אני מפחד
לא יודע אם אוכל לשאת את הצורך לשרוד ולהתמודד
כף המאזניים מעל המים, את השפיות מאבד
תגובות (3)
תגובה ילדותית למדי מצידי, אבלXD:שפיות זה לחלשים.
לא, סתם(נגיד שזה היה סתם).
אני תוהה אם אתה באמת מרגיש באותה רמה מאוד עמוקה שאתה כותב את כל מה שאתה כותב, או שאתה פשוט..אמן בזיוף, לא, אמן ביכולת להתחבר לרגשות אפילו בסיטואציות שאתה לא חווה, ורגשות שהם לא ישירים כלפייך.
אם כך..?
דרך אגב, אני לא ממליצה לך להעלות כמה קטעים בבת אחת כי זה די מקטין את הסיכויים שלהם להיקרא ולקבל תגובות, פשוט כי זה מעמיס.
מצד אחד אני מאוד משקיע ברגש בדברים שאני כותב ובכל דבר מוסיף את הפן האישי שלי, ומצד שני זה גם נכון שאני יודע לעשות את זה גם לדברים שאישית אינם נוגעים לי…אבל ברוב המוחלט של הפעמים הדברים שאני כותב הם שלי ועליי, פשוט מוקצנים קצת..כי רק ככה אני יודע.
ואני מעלה כמה דברים בבת אחת רק בגלל שאני מרגיש חייב, לפרוק יותר מדבר אחד בכל פעם..