כנפי שלגייה

בין גפנים ושיחים,
הלך לו אדם,
בין עצים ופרחים,
הוא הלך,
וקרן שמש קטנה,
ריצדה סביבותיו,
ביער עבות הוא צעד,
ולידו הלכה ברייה,
גדולה מהיער,
גדולה מעצמה,
כי כנפיים לה יש,
צחורות כשלג ואדומות כדם,
כנפי שלגייה.
והאחד ראה עצים, שיחים, גפנים ופרחים.
והברייה ראתה:
עצים משתרגים
בצלו של יום קיץ,
ושיחים מלטפים שורשיהם,
ואבני חצץ כזכוכית,
פוזרו ליל קודם לכן,
וקרני שמש רקדו,
כבמחול חרבות,
התפלשו להן בין הענפים,
וטיפות טל נשרו,
בנקישה כה רכה,
שחצתה שנים וימים,
ואשכולות ענבים הטלטלו ממעל,
כמלאכים המשגיחים ממרום,
וזוהרם האדמדם שיחק הוא,
עם קרנים מלאות תום,
ופרחים אינספור,
ניבטים מלמטה,
ים פרצופים מוכרים,
ועיניים טובות להם,
עיניים רכות הן עיני הפרחים.
והאחד ראה כך,
והשני ראה כך.
כי לו,
כנפיים היו,
כנפי שלגייה.