כל מה שנשאר
ביליתי חצי שעה ארוכה
בהפרדות מן החפצים:
זוכרת את הפעם שאמרת לי
כך וכך
זוכרת את הפעם שכתבתי
פה ושם.
זוכרת
זוכרת.
זוכרת חצי שעה ארוכה
בפרידה מן קירות
ואני (שכבר לא שם) שם הזלתי דמע
ואת לא ראית וידעת
איך הגוונים בחלון דיברו והתכהו
שישה גוונים כהים יותר.
כשאת תחזרי
בוודאות לא תדעי
איך נפרדתי מכל אכלוס הבית
בנשיקה
לא תדעי, למרות צבע החלון,
שרומז דבר מה, בשקט נורא.
וכשאת תפרדי מן הדברים
כדי לזכור שהם עוד אינם שלך
הם יתכופפו ויספרו לך בינתיים
איך הם לא שלי, גם
"זהו שיר עצוב בנוגע לחפצים יתומים
בואו, בואו לקנות", כתבת במדור המתים
כשאת תלכי הביתה ישאר בכי
כעצם דומם על העצים.
השארת שם את העיניים.
זכרונות שאינם שלי שכחתי
אבל אני זוכרת שעה בדמדומים בלעדייך.
תגובות (4)
לא הייתי המון זמן באתר וקצת התבלבתי מאיפה סופרים את הכוכבים.
התכוונתי לתת חמש, יצא אחד.
התחברתי מאוד, הרבה יותר קשה לי להפרד מחפצים שמזכירים לי דברים מאשר להפרד מהדברים עצמם.
כייף לקרוא ממך שוב
תודה רבה רבה (: והתכוונתי שהחפצים זו מטפורה לזכרונות
יפה
תודה רבה.