כל חיי
הכאב כלהב משסף את נפשי
מתרוקנת מתקוות, מדממת נשמתי.
בשכבות את היגון מכסות האשליות
כתחבושות ומסכות אותי הן חונקות.
ההבנה שמהאמת ברחתי כל חיי
מבהירה את המציאות ופוקחת עיניי.
באוקיינוס עמוק של כאב ופחד נהגתי לצלול.
את הרוע הטבעתי והדחקתי בים הגדול
את הכאב הסבל החרדות ובעצם הכל.
הגאות עם הסהר הגיעה ואותי גאלה
הוצפתי בהלם והשתיקה נישברה.
לא התמודדתי עם הרי הרגשות בעבר
ועכשיו בגדולתם מאיימים הם עליי
אינני יודעת איך להכיל ולנטרל את פחדיי.
תגובות (3)
ממש יפה..ואם את רוצה לדבר עם מישהי את מוזמנת
תודה :) אבל אני לא יודעת איך אפשר לדבר כאן?
לא כאן את יכולה לשלוח לי הודעה אם בא לך