כלום לא עוזר

כותב וכותב, על דברים שלא זזים,
אני כועס עלייך כי אני אוהב אותך,
וכבר לא אכפת לי ממה שאני כותב.
המילים שלי סודקות את הקירות,
אבל את עדיין לא שומעת כלום.

ואולי הסוף כבר מעבר לגבעה,
ומחר אתעטף בזרועות אוהבות.
אולי מישהי שם רק מחכה לי,
ואני עובר את זה כדי להבין
מהו הערך של האהבה.

שוב פוקח עיניים ומגלה,
שהלבן עדיין אפור.
האהבה היחידה שלי היא האמנות.
הכל רגיל, אותו הדבר,
רק עוד רצון שנשבר.
אבל שטויות, לובש מסכה מחייכת.
משתדל להאמין שהכול יהיה טוב,
עד הפעם הבאה.