כלבים מתנפצים
זיקוקים, בשמיים נדלקים.
את החושך מסלקים.
מרעישים ומאירים בצבעים כה מרתקים.
אנשים, על הקרקע מתרסקים.
נופלים מהעננים, אל הארץ נזרקים.
בוכים ונזעקים, רק לרגע הם זקוקים,
כדי להבין שחייהם הקצרצרים אינם חיים.
כלבים, כלבים קופצים ובבריכה מתרחצים.
כלבים נובחים, כלבים רצים.
ואז ברגע, כול הכלבים מתפוצצים.
איברים קרועים וחרוכים לכול עבר נפוצים.
ואני עומד, באמצע שדה מלא בגופות כלבים ואנשים.
עם דם על כול גופי וחתיכת מוח על הפנים.
מסביבי אנשים מרוסקים.
ראשים מנופצים וגפיים מנותקים.
הזיקוקים כבים, כול החלומות נשברים,
גם אני מתעורר מהחלום אל החיים.
תגובות (3)
הפנים שלי כרגע: O________________O
חרוזים יפים, ושיר מגניב!
גווו חלקי מוח שנופלים על פנים!
אהבתי את החרוזים, אבל לא הבנתי מה בדיוק אתה מנסה לומר כאן.
אם זה באמת חלום שחלמת אז יש לי מספר של פסיכולוגית טובה אתה רוצה?
רציתי להגיד שאלו החיים – נפילה מיסרת מהשמיים אל הקרקע, או ריצה חסרת משים בשדות, שניהן מסתיימות בהתרסקות. וגם החלום האנושי של עמידה במרכז כול המוות וההרס מבלי להיפגע ומבלי למות, הוא רק אשליה שתנדף בסופו של דבר כמו זיקוקים. אני יודע שכול זה נשמע מגוחך לחלוטין, אבל זה לא גורע מהמשמעות של זה.