כלא
אני שבויה,
בכלא של אהבה,
מיואשת ורצוני במעט חופש,
והחיוך הוא רק חלום רחוק,
והעצבות שכן קרוב.
הפצעים לא מגלידים,
מכאיבים יותר מכל מבט שלך,
ובכל זאת,
מכורה למבטים האלו.
חנוקה מכל הגעגועים,
שומרת בבטן את כל הכאבים,
רואה בטשטוש מרוב הדמעות,
מיואשת מכל האכזבות.
לבי כבול בשרשראות,
אלייך,
זה שלבו שייך לאישה אחרת.
כל יום נקטפת ממני,
עוד חתיכה של חיוך,
שמחה קטנטנה.
בכלא אני חיה,
בכלא אני סובלת,
בכלא אני נמצאת,
מהכלא אני כבר לא אשתחרר.
תגובות (3)
שיר באמת מדהים !
אני נהנית לקרוא את מה שאת כותבת, כי ברור לגמריי שזה בא ממקום של כאב.. ואת משתפת את זה כאן, זו תחושת הקלה, אני מניחה (:
ובקשר לעובדה שאת חושבת שאת נמצאת בתוך מקום, כלא שלא תשתחררי ממנו, זה אומנם לוקח זמן, ואומנם מרגיש כאילו שחררו אותך בערבות, אבל לאט לאט את מתגברת, ותחושת ההתגברות וההקלה של אחריי, גורמת לך להרגיש טוב כמו שלא הרגשת אף פעם (:
את כנראה צודקת. אני תמיד אוכל להתשתחרר מהכלא אם אשחד את השומר xd
את כותבת מדהים,
כול כך יפה ואמיתי…
ממש הרגשתי שכול מה שאת אומרת-
כאילו שאני חוויתי את זה!!
את כותבת נפלא…