ככה זה חינוכי

מתישהו, איפשהו לאורך הדרך
שחכנו איך חוזרים לחיים.
נותרנו תקועים בין ה"לא" וה"כן",
עם תפיסות של ילדים.
אף אחד מעולם לא שאל,
איך הגענו לטובת החברה.
אף אחד לא אמר שרע לו,
אז לא חיפשנו דרך חזרה.

מישהו, משהו, בדרך החשוכה
ניסה לנופף לנו לשלום.
הוא נראה מוזר, אז לא עצרנו.
לא הקבלה הביאנו עד הלום.
מעולם לא בירכנו זרים לשלום,
זו הרי פעולה חסרת כל בגרות.
אז נותרנו מסתכלים לתוך חלומות,
קורעים נשמות המתחננות לעצמאות.