כיסופיי אליה

בביתי הדל ניצבת בקבע,
זאת שבטיבה לחזות אני משווע.

עב כרסה, עורה מרוט מעט,
אך בעיניי פגמיה לא נראים כמעט.

מידי ערב מקבלת תשישותי בחריקה קלה,
בקושי ניתן להבחין בקול מלמולה.

רבים התאוות ולילות השימורים,
החושקים להאיץ לפגישתנו המחוגים.

השעות הנוקפות מגלות לי הסוד,
בקרוב אחזה בהר ובהוד!

בעובי עורך, חמדת ליבי,
אמצא מזור, ונחמה ללבבי.

ולבסוף כעת אגלה זאת הכמוסה,
מה רבים הם היו, כיסופיי לכורסה.