כדור

התמונות רצות לי בראש,
הכאב חזר כמו בימים ההם.
בעצם,
אין כאב שמשתווה לימים האלה.
התמונות שרצות
רק דוקרות בלב,
מסובבות אותי
כמו כדור.
כמו אני כדור.
שמסתובב ומסתובב
ואיך אפשר ללכת שהראש
מסוחרר
איך אפשר ללכת שיש סחרור
בין כאן לשם.
ולא לדבר על ללכת ישר.
סתם ללכת,
ימינה ושמאלה.
ואף אחד
לא רואה
שאני נופלת
כמו משכרות
רק שהמוזיקה
מזכירה פצעים
ולא גורמת לי לרקוד.
אבל שום דבר לא משתווה
לכאב בימים האלה.