כאלו הם החיים
לפעמים ילדים מתים,
ומדי פעם אנשים תמימים נהרגים.
זה דבר שבשגרה, אפילו אם לא נעים.
כזה הוא העולם, חיים ומתרגלים!
לפעמים אנשים יותר מדי מתלוננים,
"מה עשינו שמגיע לנו להיות חולים?"
"גם אנחנו רוצים מים נקיים!"
בוכים, מתחננים. לא רוצים למות, רוצים להיות חיים.
ואני אומר:
יותר מדי שאלות אתם שואלים.
יותר מדי בקשות אתם מבקשים.
תפסיקו לבכות! בסוף כולם מתים.
כאלו הם החיים, ממשיכים ומתרגלים.
הרגשות מתכהים, החושים מתערפלים,
בהתחלה מזדעזעים, מדם ומוות מתחלחלים,
אבל אחרי כול הפעמים, כבר לא כול כך אכפת, מאנשים שמול עיינך הם גוועים.
"אותי לא אוהבים!"
"אלו עגילים מכוערים!"
"אין לי חברים!"
"האוכל לא טעים!"
"בא לי עוד בגדים!!!"
אלו הבעיות החשובות של החיים.
תגובות (33)
זה פסימי בצורה מופלאה.
אתה לא היחיד שחושב שמשמעות החיים היא מוות. אם הבנתי אותך נכון.
אבל אתה יודע, ביקורת זו ביקורת.
אז… הסוף היה יכול להיות טוב יותר וקשור יותר, היו לך טובים יותר דניאל. תתאמץ קצת יותר!
ביקשתי סליחה מראש, את יודעת… והאמת שלא השקעתי בזה הרבה.
נו, אני גרועה בביקורת ואתה יודע את זה, לא מצאתי שום דבר אחר לבקר אותך עליו. זה מה שיש. ההתנצלות מתקבלת.
לא, לא. הביקורת שלך הייתה בסדר.
רק שרציתי להגיד שבכול זאת, אני יודע שהשיר לא הכי טוב…
יופי. עודדת אותי.
אני דווקא ממש אהבתי את זה.ולא בגלל שזה באמת שיר די פסימי ונותן זווית שונה על החיים בצורה פסימית,אלא כי הראית את זה מאד יפה.
החריזה מאד טבעית ויפה.הרבה אנשים מפחדים לעשות חרוזים כאלה טבעיים,שלמעשה זה בעצם הדבר הכי יפה,ולך זה יצא מושלם.
מדרג 5 :)
וואו, תודה! לא צפוי.
דניאל, אתה מוכן להסביר לי פעם אחת ולתמיד מי זאת הילדה בתמונת פרופיל שלך?
היא מוכרת לי ואני מתחרפנת בגללה!
It's Morgam, from the infamous Youtube show "Kids react".
שנייה לפני שענית לי השכלתי לעשות חיפוש תמונה בגוגל.
עכשיו הכל ברור, אבל אני מעדיפה את החומה משם.
החומה? מי זאת? איך קוראים לה?
ובכול מקרה, מורגן הכי טובה. היא מגניבה וחמודה וילדותית ויש גם את הילד שיודע רוסית שנראה אינטלגנט, לא זוכר את שמו, ותגידי, למה את מגיבה על התגובה של אופיר?
מורגן עם הניאן קאט שלה!
סתם. ככה.
לא זוכרת את השם של החומה, אתיופית כזאת, עם תלתלים…
זה… חתיכת שיר. פסימי בצורה מופלאה.
למרות שקשה לי לגשת לנושא של מוות בקלילות מאז בן דוד של אבא שלי נהרג, אני חושבת שהשיר הזה סרקסטי בצורה יוצאת דופן ומראה כמה נוראים החיים האלו.
גוד, בטח אני נשמעת פלצנית עכשיו XD
גם אם הפלצת, אנחנו לא שומעים כלום, אז לנו את לא נשמעת פלצנית בכלל.
בדיחה מפגרת, אני יודע, סורי, הייתי חייב.
אבל בכול הרצינות, את לא נשמעת פלצנית. אני אפילו לא יודע מה גרם לך לחשוב שאת נשמעת ככה.
לכל אחד יש את הדרך שלו לראות את העולם!
אל תזלזל בדרכיהם של האחרים!
מי זלזל?!
את מדברת אליי?
זה היה בצחוק. הרגע.
אהבתי את ה"הירגע" (שזה במקום תרגע, נכון?) ואם כן, נדמה לי שזה עם י'…
ד'.
פשוט ד'.
זה אמור להביע משהו?
סיפור סוג ד', או בעברית:
סנאית
יפת
פרווה
ונורא
ראוותנית
סבלה
ורקעה
גורלה
דבר.
אחלה סיפור,
כתיבה יפה, ונהנתי לקרוא
תודה(?)…
סליחה, הייתי קצת בהייפר ביומיים האחרונים.
תתמקד בחלק של "אחלה סיפור,
כתיבה יפה, ונהנתי לקרוא"
שביד
שביד זה שם של דאלאק? לדאלאק יש בכלל שמות?
כמה פעמים אני צריך להגיד לך, כותבים "דאלק" ולא "דאלאק"! וחוץ מזה, היו חברי "הכת של סקארו" שהמציאו לעצמם שמות (סק, קאן, ג'אסט ות'אי), אפילו שאני לא חושב שאי פעם היה דאלק בשם "שביד".
רגזני (שזה שם שלעת עתה מוצא חן בעייני יותר מכינויייך האחרים), אני בכלל לא מעריץ של הדוקטור. לדעתי זו תוכנית מופרכת ולא מדעית בעליל. מד"ב לא צריך להיות כזה. יש לפעמים פרקים שמוצאים חן בעייני, אבל לרוב, הנימה השטותית שבה הדברים נלקחים שם וחוסר העקביות בנוגע להסברים המדעיים פשוט הורסים לי את זה. ויש שם גם קטעים ממש מציקים, תמיד הדוקטור חייב למצוא איזה פתרון סבוך ומפוצץ מוחות לכול בעיה שהוא נקלע אליה, ממש ברגע האחרון, ואז מצפים ממני להתלהב מאיך שהוא הצליח להיחלץ מכול זה, וזה לא הגיוני, הוא תמיד נחלץ במזל, בעור שיניו. איך זה שהוא לא נכשל אף פעם? או שבעצם גם אם הוא יכשל וימות, אני אצפה שהוא יצליח להיחלץ מזה ולקום לתחייה בדרך מסובכת ומדהימה, שנוגדת כול היגיון…
קח בחשבון את הדברים האלה כשאתה מסביר לי על דקויות כמו ההבדל בין דאלאק לדלק לדלקת פרקים.
ועכשיו לביקורת:
האמת שאני לא ממש בטוח אם אהבתי או לא. הכתיבה היא, נו, מוזרה, ואפילו שאהבתי את המסר של השיר הכתיבה די הרסה לי.
Noted
FIRST WORLD PROBLEMS!
גרמת לי לצחקק D:
סוף-סוף הצלחתי! שמח שניהנת.
לא מצאתי זמן לקרוא לעומק את התגובות אבל כן רפרפתי קצת ושמתי לב לאזכור של הדוקטור, יחסית לבן אדם אדיר אתה לא כל כך טוב בלזהות גאונות כשהיא מוצגת מולך!
אני זוכרת שהייתי מקדישה המון זמן בלנסח את התגובות שלי לדברים שכתבת, כמה שהיה לי חשוב שתשים לב אלי. כמה שהתרגשתי שמישהו עם יכולות כמו שלך בכלל עונה לי. הייתי אומרת לעצמי שאני בטח מעריצה מספר אחת שלך. ויום אחד כשתיהיה מפורסם אני אפגוש אותך. הייתי חושבת שזה מוזר שכל האנשים מסביבי מעריצים זמרים ושחקנים אבל מושא ההערצה שלי… אני אפילו לא יודעת את שמו המלא. והסיבה היחידה שאני מעריצה אותו היא כי הכתיבה שלו מציתה בי משהו. היא מספיק חזקה בשביל לגרום לי להרגיש בכמה שורות, דברים שאני מרגישה רק אחרי ארבע מאות עמודים. אבל הפעם זה שונה. זה שונה כי אני כותבת כלכך מהר שלא אכפת לי מהניסוח. אני משתמשת בניסוח שבדרך כלל כואב לי בעיניים לראות מישהו משתמש בו. אני פשוט כלכך נלהבת ליצור קשר כלשהו אחרי כמעט ארבעה חודשים שהייתי כלכך עסוקה בסבל הפרטי שלי ששכחתי שאתה קיים… כי במבט לאחור.. קצת מהחומר שלך היה מקל על המצב . אז לא הייתי פה כי המצב לא אפשר לי. אבל אז נזכרתי שכן יש משהו שיכול לעורר קצת תקווה. ואז קראתי את הקטע הזה. אם להיות כנה… זה פשוט גרם לי לצחוק! הצחקת אותי דניאל! תודה על הקטע הלא מבריק הזה, תודה שהצלחת לגעת במקומות שאני לא רגילה שאתה נוגע, תודה שגרמת לי לחייך! כל כותב גאון צריך קטע קצת פחות גאוני לערמה. התגעגעתי!
כשקראתי את זה ישר חשבתי היי מצאתי משהו שלא אהבתי
אבל אז ראיתי שאתה דיי מודע למצב כתיבה שלך, מתי אתה כותב טוב ומתי לא
אז אני לא רואה תועלת בלבקר/לתקן/לשפר/לחפור לך