יש לי

אני קרועה בין הרגשת הנכונות שהשיר שלך העביר בי לבין הרצון התמידי שלי להתנגח בתחושות האלה.

אני חושבת שאהבה זו מילה מאוד גדולה ונוטה להאמין שהיא מתרוקנת כדי למלא דבר אחר.

אני חושבת שהעתיד שלנו לוט בערפל ושזה לאו דווקא דבר רע. אם המים עכורים, יש כל מיני דרכים לנקות אותם וכשמצליחים יודעים שהגענו למקום הנכון :)

אמיתות ושקרים: השאלה היא למי משקרים – לעצמך או לאחרים? (עדיף לאחרים. שקרים עצמיים עלולים להכניס אותך למעגל שלא נגמר.)

תחושות לא צריך לשכוח, לדעתי. תחושות צריך לקבל. להבין אותן ולספוג אותן בעצמה שלא תהרוס אותך אבל כן תכניס רצון לעשות משהו בעקבותן.

מילים שבורחות לעיתים בורחות מסיבה. המילים שנשארות ריתנו ולא מרפות הן אלה שאנחנו צריכים להוציא. אבל, אם כל המילים שלך בורחות, תמיד אפשר לשאול ולשאול או לכתוב ולתזכר לעצמנו.

תמיד יש כוח לשנות.
תמיד יש מה לעשות, גם אם נראה שאין (אלה מילים מאוד גדולות ומפוצצות, אבל גם לחשוב שהכל שחור בדיוק באותה מידה. אם כבר חושבים, למה לא לחיוב?). לשקוע ברגשות זה בסדר, זה תמיד בסדר וגם הכרחי, אבל צריך לדעת מתי לקום ולהתחיל לחפש דרכים לשפר את המצב. (גלידה ושוקולד הם עזרה זמנית בלבד, אין מה לעשות.)

הדבק יתייבש בסוף, אל דאגה :)

ואם לא, זה לאו דווקא אומר שמה שעשית לא צלח. זה רק אומר שהחיים זה דבר משתנה. משהו שהדבקת בצורה מסוימת, עם הזמן ישתנה.

לא בטוחה אם זו התגובה שציפית לה כשפרסמת את השיר. סליחה אם זה יותר מדי, לפעמים קשה לי לעצור את עצמי…

מאוד אהבתי, למקרה שזה לא היה מובן~

תודה רבה על התגובה! טוב לדעת שהתחושות האלה הן לא רק אצלי. תודה גם על ההתייחסות לכל מילה ועל המילים המעודדות. לפעמים אני יודעת את כל מה שאמרת, אבל עדיין יוצא שאני שוכחת כשקשה לי. שמחה שהצלחתי למצוא דרך להוציא את זה החוצה.