יש לי ילדה עצובה

בס"ד
יש לי ילדה עצובה,
אולי זה מטראומה, אולי מלידה.
אך מה שבטוח, היא תמיד עצובה.

זה מסיר תנומה מעפעפיי,
זה מדיר שינה מעיני.
איך אוכל לשמח?
איך אוכל את השמחה בליבה לארח?

אז כממש רע לה
וכשהיא בוכה וקר לה,
אני לובש פני מוקיון
ומחכה לראות את הניצוץ בעיניה בכיליון.

יש לי ילדה עצובה,
אולי זה דיכאון, אולי היא בודדה.
אך כל שידוע,
זה שהיא פשוט עצובה.

לקחתי אותה לאלפי מומחים,
שנתנו לה דברים שאת תאבונה לוקחים.
אך אינני יכול לשים לב לכל שינו בליבה
ובכייה עוד נשמע בכל רחבה.

אז כשעצוב ורע,
אני רץ כדי להיות לה לעזרה.
מושה אותה מן המים, אפילו עם מנוף,
כי אני יודע שבעוד רגע היא תנסה לשים סוף.

ככה זה וכך קרה,
אותו הדבר הנורא,
בו היא לאט מאבדת תקווה.
ככה זה כשיש לך ילדה עצובה.