ישות
מותר לי להרגיש.
לא משנה מה את אומרת.
פרח
עם עלי כותרת
וכל פעם נושר עלה
של רגש אחר
נוגע במעיין
אני צבעוני מבולבל
אני ססגונית מפולפלת
אני מגוונת כמו פרא
אני מתמלאת ברגש,
אבל סתם,
סתם מצב רוח כמו עפיפון
סתם ילדה הקפיצה אבן בנהר
סתם לדשא יש נזלת לפעמים
סתם תחושות שקשורות להא ודא.
ומצב הרוח
משתנה כמו הרוח
ואין חזאי.
רוח חיים
כי אני בין החיים
ואין תרמומטר, מודד חום, קילומטראז׳.
ומה אני חושבת?
אוי, זה סיפור אחר לגמרי מהרגש.
אין שום קשר בין פרחים לבין מחשבות.
אני ילדה שעפה כמו עפיפון
בין להיות ללא להיות.
תגובות (4)
חשבתי על זה. הרבה מהשירים שלך הם כמו מטבעות חכמה אנושית. הן לוקחות איזו אבחנה, או פיסת אנושיות, והופכות אותן לציור, או מסר קטן.
השיר חמוד וקליל. הוא לא ברור לי עד הסוף. השורה האחרונה אולי נדושה מדיי לטעמי.
מה את חושבת?
שאתה צודק. אני חושבת שהשיר אומר שמי שאתה זה מה שאתה מאמין וחושב ולכן אתה לא כל הזמן אתה במובן הזה. חלק מהזמן אתה מעין עפיפון או פרח או משהו לא מוסבר שקשה לתפוס אבל אין לו השלכות או משמעות, הוא פשוט שם.
זה יפהיפה, עדין ומעודן… חח אני לא יודע עוד איך לתאר את זה, אבל זה ממש מצא חן בעיני
יהההה תודה אריאל איזה כיף (: