יעלת החן

היא באה אליי
ובחן ובמרום
רחוקה מפניי
מישותי עד לתום

ימי כלו בשקט
היא שרה שירי ילדים
אוחזת ידי
קופצת לאחו
קוטפת מיני מזמורים

רוקדת היעלה
בשדה כשלה
מרימה את קולה
ואלפי ציפורים
בוקעות מלשונה

אורות כוכבים והימים כך נראים
כה טובים\
כה תמימים

חברות נפלה כך נרקמת
של אדם וחיה
של זקנה ויעלה

כה יפה היא, ידה המורמת
ותקוות לבב
פורצת מתוך
פניה

מוארת בחום היא
סופסוף מתקרבת
לפתע בוכיה הילדה ואומרת:

"סבתא, האינך מכירה אותי?
האינך מזהה את פניי?
האינך יודעת שמזמן כך ביקרתי
אצלך בימיי הקיט הצחים? שסיפרת לי סיפור על כיליי?"

לחשושים כך שומעת
מאחוריי היעלה
זרה מוזרה
חושבת אני

אומרים שאני כבר החמרתי
ושצריך לשלח אותי למוסד
סגור מכובד
ושלא יצטרכו
לי לדאוג
שלא יצטרכו להתאמץ
"הרי היא כבר לא שומעת
כבר לא איתנו
נחשבת לרוח
אז למה לנו?"

כולם מהנהנים
אותי כבר לא יראו
בין החיים