ימים יגידו .
איפה הימים, שהיינו ילדים,
ששיחקנו בתמימות בגן שעשועים,
שיצאנו לחצר, שהבוץ היה חבר,
שנופפנו לשכן מעבר לגדר .
איפה הילדות, שהיו כ"כ תמימות,
שיצאו מבתיהן בשמלות ומלמלות,
איפה הן עכשיו, תראו מה המצב,
גם בחורף הולכות כאילו בחוץ שורר שרב .
איפה הימים, שהיו קטנטנים,
שבכינו וצחקנו בחיקם של ההורים,
תראו מה קרה, איזו צרה צרורה,
צועקים על אמא כאילו היא איזו חברה .
איפה הלילות, במיטה עם הבובות,
שאבא נישק וכיבה את האורות,
ופתאום – מה השתנה ? מי לידך ישנה ?
אה, נכון . אתה אחרי 'הפעם הראשונה' .
תגובות (1)
יפה מאוד ואני דוורה כן מתגעגעת לילדות שלי
כי בילדות היא לי טוב מאוד אחשב כבר פחות
אבל כתיבתך יפה
אוהבת שרית