ימים דקות ושנים מלאות בצער

הימים עוברים אבל הלב מתרוקן.
כול דקה שאתה לא כאן אני מרגישה מרוסקת.
הלב שלי שבור לרסיסים קטנים על החול.
כואב לי לחשוב, כואב לי לנשום, כואב לעמוד.

אמרת שלא תעזוב ושנישאר תמיד ביחד.
חשבתי שהסכמנו שלא נשקר לעולם.
כנראה שזה היה רק עוד שקר אחת בתוך ערימה גדולה.

השעות חולפות וראשי מתרוקן.
כואב לי בלעדיך, כואב לי גם איתך.
אני לא יכולה להוציא אותך ממני.

הדקות מתקדמות ואתה לא חוזר.
הראש שלי כואב והלב כבר לא פועם.
אני לא מרגישה יותר כלום.
אהבה שנאה וצער נטשו אותי מזמן.

אז למה כול פעם שאני חושבת עליך כואב לי מחדש?!