ים הדמעות
״תעזוב אותי״
״אל תעז לגעת בי״
אלו הן צעקות אופייניות לתקופה ההיא.
לא מגיע לה אפילו להיות מכונה בשם כי היא החליטה למחות את שמה, להשאיר הכל שם, בעבר.
זה לא עזר, הצלקות נשארו והדמעות שלה הצטרפו לנחלים שדהרו לים מלוח, ים הדמעות.
לאדם אחד היה אומץ לשאול אותה, אחרי הרבה זמן של התבוננות מהצד, מה הסיפור, איך זה התגלגל. והיא הייתה תמימה, רק לחלום ידעה, על ימים שההרמוניה תשוב.
אולי.
תגובות (3)
תיאורים יפים אבל הנושא כללי מדי ולכן קשה להתחבר.
לא הבנתי את המשמעות 'מכונה בשם' ולמה זה חלק בסיפור.
אתה יכול לקחת את הנושא לאן שזה מוביל אותך.. תיארתי תקופה קשה שעברה עלי וכתבתי שאותה תקופה- לא מגיע שיהיה לה כינוי שם כלשהו..
אני קוראת לתקופה הזאת " תחתית הבאר" אני מבינה איך זה מרגיש. התיאורים יפים , אני אהבתי