ילד הלימונדה

אני מסתובבת בשוכנה
בגדים נוחים חצי ישנה
בכיסא המלכות
הולכת, והמבטים נצרבים בי בטעות

חושבת על החוג המדהים שלי
חוג תאטרון
שבגללו ההורים שלי היו צריכים
לשלם הון

אני הולכת שם עם אבא שלי
ורואה ילד בערך בגלי
הוא רץ אלנו מרחוק
ילד ממש מתוק

עם כוסית לימונדה ביד
ואני אומרת לאבא שלי
איזה ילד נחמד

אתם רוצים לימונדה? הוא שואל
אבי מחייך בנימוס וכמעט מתנצל
לא, לא תודה
אנחנו לא רוצים לימונדה

אני חושבת על זה הרבה מאוד
בהתחלה אני אומרת לעצמי כל הכבוד
ואז אני מהרהרת ככה מרחוק

מצד אחד באמת ילד מתוק

מצד שני קשה לי לבלוע רוק

כואב לי לראות ילדים כאלה
תמיד אמרו לי שהתמימות שלי היא פלא
אבל אני לא יודעת
אולי רק בשביל הסיכוי הקטן הזה שאני צודקת
הרי תמיד היינו משפחה די מנותקת

אף פעם לא ידעתי באמת מה קורה בעולם
ופתאום החיים תנו לי כאפה של
זה עצוב אבל זה המצב
לא מושלם

אני חייה בתוך בועה של נוחות
בועה של שייכות
ואני בכלל לא מתגאה בזה אנשים
קיבלתי פתאום זבנג של
תתעוררי החיים קשיים

ואולי בגלל זה אני לא מפסיקה לחשוב
לרע ולטוב

על ילד הלימונדה
האם יכולתי לעזור?
אפילו טיפה
נקודת אור