יין למתים
הלב שלי נשבר
לרסיסים.
לא מיליון.
ולתוכו נתקעו
רסיסים
כמה גדולים וכמה קטנים,
לא אלפים.
ותרשה לי להגיד לך
שזה מאוד מאוד כאב.
מאוד, אבל לא יותר
הרי בקשר אלייך
צריך לדייק.
כי קשרת לי את הפה עם סרט,
ילדה קטנה, לא ידעתי לספור.
אתה אוהב אותי קצת, אמרתי
אבל הייתי צריכה לומר
אוהב הרבה, לא מדי
כדי לשמור על שלומך הטוב.
אתה כמו מודד של כימאי
רגיש רגיש מאוד.
אוהב, לא אוהב, בפרח,
תספרי כמה עלי כותרת נפלו,
אתה מבקש, כמויות.
ועכשיו אני שותה יין אדום יבש
והולכת לישון
כמה שנים אני אשן בעולם שלך?
כמה שנים אני כבר ישנה.
1
2
3
תגובות (3)
שיר נחמד..למרות שזה יותר דומה לבלדה מאשר לשיר.
תודדדההה וזה לא למרות
יש פה הרבה מילים כובשות, אוליב.
אבל לא כובשות כמו כרוב, לא כובשות כמו כישוף או זקן שאומר ״אברא קדברא״ ומנופף בידיים. כובשות.
אני לא מרוכזת, כי הראש שלי אולי מנסח תגובה ל״אי הבנה״. אבל רק אולי.