יוקר המחייה

אני רוצה שתהיה הכינור שלי.
סליחה, אני צריכה, זוהי דרך חיים.
חדר, בארבע לפנות בוקר, אתה בידיים שלי,
פורטת עלייך בפרטיות ומוציאה מפי צלילים.
אני מסיתה קצוות שיער מפניך ולוחשת לך דבר מה
ככה זו אני עם הכינור בארבע לפנות בוקר
אני רוצה לדלג, כשאתה באמצע בליל, בין כל יממה.
אני רוצה לנגן עלייך שירים, שרק אני אשמע,
אני ועוד איזה אדם לא חשוב שעובר מתחת לבניין
ואם הוא לא ישמע דבר הוא ידע
שאני לא נמצאת עם הכינור שלי
גם כשלחשתי, "סליחה, אני… צריכה".