יום חי יום חיים

אלו הימים שממצמצים להם בשנייה,
ואין עוד עומק או הטענה לבטרייה,
מול המונדיאל נשב בגופייה.
ובמוחנו נשאלת מה היא המעשייה?

אני כותב משפט ומביט הלאה,
אני עושה תרגיל ואז עוד משוואה,
גם אז אני לפעמים מרענן את הדפדף,
כי אם לא אשכח את החרוז בדף.

אלו הימים שהגז בהם לא נח,
אך המוח שוכח לפענח.
מול העתיד שלי העבר צונח,
כי אם לא, את עצמי אני זונח.

אך כאדם אסור לשכוח תנאי התחלה,
כי זו היא ההתחלה של כל העלילה.
ואין דבר יותר מוחץ מנקודות קיצון במרחב הלילה
כי אלו הדברים שמגדירים לאט לאט את השאלה.