יום אחד

לפעמים אני יכול להיות קצת שמח, חכי ותראי ,שיש ימים בהם יש דקות ושניות שהן שונות משאר מהותי

ואולי תתגנבי,או תתרפקי על אדן חלוני כשלא אשים לב, כי רגעים כאלה קוראים לי רק כשאני לבדי,חי בראשי המלא בבולשיט תמידי
תתגנבי, כפות רגלייך מטופטפות בשקט על הרצפה בכפות רגלייך החתוליות ,תביטי בי מהגג ממול, חכי ותראי ,אולי אשלח לך לפתע ליטוף פתאומי ,אולי אשיר לך פתאום שורה משיר ישן בקול צרוד , לפני שהשמחה תהפוך לעוד רגע אבוד

לפעמים אני יכול לרצות למות ,אבל זאת לא שיחה לעכשיו ,או לאף פעם , כי החיים שלי נועדו להיות קצרים מדי ,והזמן עובר מהר מדי למרות שכל רגע נמשך עוד ועוד כמו מסטיק מריר חמצמץ, לפעמים אני לא מסוגל ללעוס כלל ,רק שוכב במיטה ובוהה

ותקראי בשמי, תייללי כל הלילה ואפילו לא אשים לב , כל כך שקוע אהיה בבועת מחשבותיי השוקעות

,אבל את עוד תראי, שיום אחד בועתי תתפוצץ מבפנים , עם מחט דמיוני שאמצא, ואוכל פתאום לשמוח ולאהוב בחריקה של אוהב בלתי מנוסה אך לא בתולי
ופתאום אשים לב, אחד, או כמה אפילו , ופתאום ארצה לדעת ,הכול
ופתאום העולם יהיה בהיר יותר ,והאבנים הכבדות שעל חזי יהפכו לאבני גיר אותן בכל מיני צבעים איתן אוכל לצייר לך ציורים על מדרכות כמו שהיינו עושים כשהיינו קטנים, או על גגות של אחרים
וזה יבוא ממקום בלתי מזוהה, בלתי תלוי ,אהבה מתפרצת ,ארשה לה להתפנק ולתפוס חלל גדול באופן מטריד בתוכי, למרות שאדע שברגע שתעזוב היא תשאיר מאחוריה חלל גדול יותר מפעם קודמת
ושברגע שתעזוב היא תוציא ממני את כל האוויר כמו מבלון לא מנופח ,ואחזור להיות חדר חנוק ולא מאוורר, עם מחשבות שלא תלויות בשום דבר

אבל זה לא ידאיג אותנו באותו הרגע, כי אהיה שמח ,ואת שמחה כשאני שמח ,כי את אוהבת להיות תלויה, ואני אוהב לתלות, ואת אוהבת לאהוב ,ואת אוהבת אותי ,האם תאהבי אותי גם כשאהיה בריא?

(אולי ברגע שאראה סימני שיפור , תחושי שמלאכתך הסתיימה ותעברי לרדוף בית של אחר , שבכלל לא רצה לאמץ חתולה עד שהחלטת לאמץ אותו)

האם תישארי , האם בכלל תראי ,תחכי, כי יש ימים ויש דקות ושניות שהן שונות
או האם תעזבי לפני כן, או האם אחר כך, ואולי עכשיו, עכשיו זה זמן ,עכשיו זה זמן, עכשיו זה הזמן המדויק להוציא את האוויר, ולמלא את הריאות באוויר חדש, בעתיד לא מזהיר