soldier blue

החייל בכחול,

האמיץ הנועז,

הפך לבוגד מטונף.

מסביבו הריסות,

זלזול ורוצחים

וראש כרות אחד

עף.

אש, להבות,

ילדים צורחים מפחד

נשים נחטפות

ומחוללים נשמתן.

גופות שמוטות,

תרבות נחרבת,

שום כבוד

בין אדם לאדם.

בידך דגל שלום,

ומדליית חברות

שקיבלת

בתמימות הרסנית.

עם אותה היד

הם מדליקים תותחים

ומשחיזים

את חוד החנית.

זו האנרגיה המכוערת,

הישנה, החשוכה

של כח, של אדמות

ושל מבנים.

וכל מה שבניתם,

בנוי על אדמה

שבה דם ופחד

ספוגים.

הוא סיכן את חייו

להציל את עמו

והם

רק משמידים ואונסים.

שרשרת אינדיאנית

סמל אחרון

לתרבות

שברגע טובחים.

המציאות נראית כמו

סיוט

זה לא היסטוריה או עבר

גם אם יש חליפות וחיוכים.

זה הווה מר

וכל השאר צבוע

כשהרשע עוד קיים

ולא מתערבים.

מדכאים קהילות,

סותמים פיות,

ביד רמה מענים

את החלש.

מחליטים לאחרים,

איך חייהם צריכים להיראות

עד שליבך מנוון

ודבר אינו

חש.

ומה אני יכולה לעשות?

השמש מאירה לי

מעל שגרת יום נינוחה.

אכפת לי כ"כ

ממחיר הדירות

כשחיים נמחצים ביוהרה.

אבל אולי החיילים

בכחול ולבן

הם כן מרגישים את לבם.

נשב עם השכנים

מסביב לשולחן עגול

ונחליט על סוף אחר לעולם.

ניקח את החרב

וניטע עמה עץ

וכמו תמיד

הוא יהיה הנדיב.

הוא יסוכך עלינו צל,

ייתן לנו פירות

כי גם הוא שכח

מהאדמה ספוגת הריב.