חרציות צהובות
למרחבים, חלון גדול אפתח.
אוויר צלול- ירוק נכנס.
אני מטיילת על הנייר הלבן,
מציירת לי שמלה בניחוח של גן.
שמלת פרחים, צבעונית וצוחקת,
עם חרציות צהובות, כשמש קורצת.
בבוקר אחר, זו שמלה אפורה מכופתרת,
את כל הרגשות בחובה שומרת.
מחר, שמש של בוקר, תשלח קרניים טובות,
שוב אלבש, את שמלת החרציות הצהובות.
תגובות (3)
את מדהימה אותי בכל שיר מחדש, את מעירה אצלי משהו, אולי זו השראה.
בכל אופן, אל תשימי לב אם אין לך הרבה צפיות, וגם אם אין לך הרבה תגובות.
אני רואה שאת מלאת השראה הלילה, זה טוב, אגרת ואגרת ופרץ של אנרגיה זרמה החוצה.
את מרגשת אותי ולא הרבה מצליחים לעשות את זה, השגת לך מעריצה מספר 1#.
תמשיכי ככה, ואני אאבק על המקום שלי…
את מחברת מוכשרת, יוצאת דופן ומדהימה ואם לא הייתי בטוחה קודם שאת טובה, אז עכשיו אני יודעת שאת פשוט מדהימה ומיוחדת.
בהצלחה בהמשך הדרך,
המעודדת.
אהבתי.
חוץ מהכתיבה המדהימה שלך יש בשיר הזה משהו עמוק וקצת יותר.
השיר שלך עורר בי זיכרון ישן; אני, בתור ילדה קטנה, בת חמש, לובשת שמלה צהובה וכובע רחב שוליים לבן שכיסה את שיערי הבלונדיני ( פעם הייתי בלונדינית :( חבל שכבר לא ), ואני רואה אותי, בשדה פתוח של דשא ירוק כשהשמש תופחת על כובעי.
אז תודה לך ! שהזכרת לי את אותו הרגע המאושר.
הייתי יכולה לתאר את הזיכרון קצת יותר טוב אבל אין לי כוח חחחח
( – ילדה עצלנית ביותר – )
תודה על העידוד. אני שמחה שגם אחרים יכולים למצוא את עצמם בשירים שלי.