חרף הכלימה.

נִשְׁמָתִי דועכת לְבַדָּהּ הִיא,
כְּמוֹ נֵר נְשָׁמָה בְּיּוֹם כיפור,
וניגונה בְּשֶׁקֶט נֶעְלָם לוֹ,
ומשאירוה ערומה כהיוולדה.

וְהַשְׁקֵט מוֹסִיף הוּא לְרַעַשׁ,
וְהַיּוֹם מתקצר לליל.
וְאָנָה וְאָנָה וְאָנָה אֵלֵך?
אָנָה אֵלֵך, אֲנִי שׁוֹאֵל.

יסבירוני קוֹלוֹת תְּהוֹם וַעֲרָפֶל,
וַאֲצַפֶּה לִי מֵהַצַּד, עַל כָּל תֵּבֵל.
והניגון שֶׁל הַנְּשָׁמָה, לֹא מתנגן לוֹ,
וְהֶעֱלָה אַט אַט, יָבֵשׁ לוֹ.