חרוזים לשעת לילה

אחרי שנים ללא מעש,
עולה התחושה שנמאס.
בשעת לילה לאחר חצות,
מפצה על שנים בלי חריזות.

אך מה עושים כשאין סיפור?
או כשאין מסר שנון וברור?
איזה תוכן נכניס לכתיבה?
כעס? שלווה? שמחה? אהבה?

אולי בעצם אין צורך להתפייט,
אלא פשוט לומר את האמת.
אני לא אכתוב מסר עמום,
אני פשוט סובל משעמום.
ופתאום התחשק לי לשורר,
ועל שעות שינה ניתן לוותר.

לפיכך במשיכת מקלדת,
חיברתי שיר בשעה מאוחרת.
זאת לא היצירה הטובה בעיר,
אך אולי מישהו יעריך את השיר.