חצי חצי

אני נקרעת ביני לבין עצמי,
שתיקה גדולה, היא כל כולי,
בין שתי ידי, את הסבל מחזיקה,
להשליך או לא, זאת השאלה.

אנשים צוחקים, קולם נעים לאוזן,
שירים שמחים, זזים לפי הקצב.
הם כולם ביחד, מאושרים מהחיים,
האם לבחור בזה, או להפנות את הגב?

דמעות זולגות, ממלאות את הכל,
כאב פועם, הסבל גובר.
זה ממש כמו גלגל, אין סוף לכלום,
אולי המצב הנתון עדיף על שינוי.

אני נקרעת ביני לבין עצמי,
תמימות גדולה, היא כל כולי.
אף אחד לא תיקן, אף אחד לא העיר,
ואני נשארתי לבדי…

לוקחת סכין, חותכת באמצע,
זורקת לצד, הוספת ביד,
שומרת קרוב, על סבל ישן,
אך מקבלת מעט, שמחה מהעולם.