חמניה

יֵשׁ לְךָ שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה בָּעֵינַיִם
וְאִתָּהּ אַתְּ זוֹרַחַת בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.

הַקַּרְנַיִם שֶׁלְּךָ מְנַצְנְצִים
בְּכָתֹם זָהֹב.

כְּמוֹ הַחַמָּה
אַתְּ בּוֹחֶרֶת לִפְרֹחַ
כָּל רֶגַע, כָּל שְׁנִיָּה.

הַשָּׁמַיִם שֶׁלְּךָ אֲדֻמִּים
מִפְּנֵי זַעַם שֶׁל הָרוּחַ שֶׁבּוֹלֶמֶת
אֶת פְּרִיחַת הָאָבִיב.

הַכּוֹכָבִים הֵם הַנְּסִיכִים בַּמַּמְלָכָה הַמְּפֹאֶרֶת,
תַּמְשִׁיכִי לִשְׂמֹחַ
אֶת הַצָּרוֹת לִזְרֹק כְּמוֹ חֲטָאִים לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.