חלל ברזל
ואנשים מתמוססים .
מקומם כבר טבוע בברזל .
אדוות של מים מכסות את החלל .
חלודה זמנית.
תוהה לעצמך , מתי תשכח .
מתי, תוכל לומר שלום .
מתי העבר יפסיק ללחוש באוזנך
לחזור למה שכבר היה .
והכאב מפעם , בראש ובלב .
והיא נעלמת , עקבותיה כבר לא נראים .
ואולי אין טעם לרדוף אחריה .
אבל אני רץ .
תגובות (3)
יואו! איזה כיף לי!! תודה תודה תודה שהקדשת לי את השיר!!
הוא כל כך יפה! יצירת אומנות של ממש!!! את מקסימה והשירים שלך באמת כל כך נוגעים ויפים!
אל תפסיקי לכתוב אף פעם! :)
הכתיבה שלך מושלמת!
כל משפט מלא במשמעות:)
השיר היה מעולה!ממש מצויין!
תמשיכי לכתוב;)
ובבקשה…תמשיכי את הסיפורים שלך!אני ממש ממש מחכה להמשך.
וואו ! תודה לשתיכן , נעמי , ברור שמגיע לך שיר , את בערך הסיבה שאני ממשיכה ! לילוש ! תודה רבה רבה לך , זה ממש כיף לשמוע :) כרגע אין לי ככ זמן לסיפורים , אבל שיהיה אני מבטיחה לחזור , גם אני קצת מתגעגעת ,:)