חופשיה מעצמי

הדמעות ממלאות ומציפות את החורים,
אך לא מתקנות הן דבר.
הדמעות מלוחות וצורבות בפצעים
שבלב שנקרע וחורר.
אז בא לי לצעוק, לצרוח, לזעוק,
אבל לא מכאב, אלא סתם.
כדי להוציא את הכול, את הכתם למחוק,
לנקות את ידיי מהדם.
אני רוצה להימלט ולברוח מחיים חסרי משמעות,
אבל רגלי כבדות ונגמר לי הכוח
לנדוד בין שינה לערות.
אני לא רוצה לשמוע, לא רוצה להקשיב.
אני צריכה למצוא דרך משלי
בלי מכשולים, בלי שום דבר שיכאיב.
להיות חופשייה מעצמי.