חוף זר

החוף הזה זר לי,
אין בו את אותו מגע החול השוקע, המלטף בכפות הרגליים.
אין בו את הרעש הנוכח תמיד של שבירת הגלים.
אין בו את המרחבים האינסופיים שלא אקיף עוד בחיי.

החוף הזה זר לי,
מגע אדמתו קשה ומתנכר, לא אוסף אותך אליו.
גם בעת זעם, קולו כמעט נודם, רק ולוחש לשומעיו.
הוא תחום בגבעות, במחנק, רוחבו רחב כפרישת ידיי.

אני חי בחוף זר,
נכנס אל מימיו המתוקים, חש בם עוטפים בי, מתמזגים בגופי עם זרימתם ונעצם.
ואני לא כאן, אני בחוף זר, מתקיים ללא זמן, בטבע מושלם.