חגורה

אני חגורה
ולך אני שייכת
בעת נסיעה או נהיגה אותי את חוגרת.
שומרת על גופך מפני טעויות ותאונות,
בעוד שנשמתך נשארת בגופך- אני נטולת טענות.
בכל כניסה לרכב, מצמידה את אותי לגופך,
עם ה"קליק" שנחגרת, מעניקה אני לך ביטחון בדרכך.
אם כך הסירי דאגה מליבך- את חגורה, את ברוכה.
לצידי ילדתי, את יכולה להרגיש בטוחה.

אני חגורה,
ולך אני שייכת.
מסביב למותנייך אני נקשרת ונשרכת.
עשוייה אני מבד, במגוון צבעים, בעודי מייצגת,
את רמת מיומנותך, באומנות לחימה, בתור לוחמת.
בעבורי את מתמידה, מתאמנת ועומלת,
קצת נלחמת, קצת בוכה, מנצחת, משתוללת.
אם כך הסירי דאגה מליבך- את חגורה, את ברוכה.
לצידי ילדתי- את יכולה להרגיש אלופה.

אני חגורה,
ולך אני שייכת,
במרכזי מצוי אבזם כרצועת עור מתארכת.
שעות חיפשת בכל חנות את מידתי הנכונה,
קישוט מושלם לגיזרתך , אופנתית בהגזמה.
משובצת אבן לחן, ומחוספסת בשוליים,
כשאת איתי מול המראה- עולה ניצוץ לך בעיניים!
אם כך הסירי דאגה מליבך- את חגורה, את ברוכה.
לצידי ילדתי- את יכולה להרגיש הכי יפה.

אני חגורה,
ולך אני שייכת.
חורכת אברייך, על גבך אני נצלפת.
תחושתך את מאבדת, אבודה וחלשה.
מרוסקת, כאובה, מנופצת מבושה,
זועקת כאבייך, פצעייך נפתחים.
ערומה מרגשות, שרוטה מדימומים.
הערמתי עלייך, עטיתי מסכה!
לצידי, לא עוד תחושי בטוחה,
לצידי, לא עוד תרגישי אלופה,
לצידי לא תהיי הכי יפה,
ברחי ילדתי כי איינך עוד ברוכה!
זיכרי, איך לומר..אני חגורה נאמנה,
אך בחיים ילדתי, לעיתים,
יש גם אי הבנה.