חברים נעלמים
כל חבריי משקרים,
אני שונא, הם אוהבים.
בוגדים, צוחקים,
כולם משתנים.
אפילו חברים, שהיו נאמנים.
אף אחד לא סובל את הקשיים.
לכן לא נשארו לי חברים.
לבד לגמרי,
הקשיים מנצחים.
הכאבים מתחזקים,
החיים ממשיכים.
עוד חתך על הזרוע.
חיוך מזויף.
פנים אילמות,
יודעות רק לצפות.
שיער מבולגן,
בגדים מרופטים.
חברים בורחים,
עוד אנשים נשכחים.
אני לבדי,
מחכה שתחזרו,
חברים יקרים,
שלתמיד נעלמו.
תגובות (2)
אני לא סומכת על חברות שלי, כאילו, הן סבבה והכל, אבל אני לא מספרת להן דברים עליי, שום דבר טוב לא יצא מזה בכל אופן…
מדוכדך אך אמיתי, כתיבה טובה
ואו, כתיבה יפה…
ת'אמת שאני לא מזמן עברתי בית ספר – באמצע חטיבה (אני כיתה ח')
ורק עכשיו נוחכתי לדעת, מי חבר באמת, ומי לא..
זה גם שימח אותי, וגם עיצבן…
אתה כותב את זה על עצמך :P